חוויות ילדות – חלק א'

לפני שנים רבות היה הדבר, וַאֲני עודני ילד. פעם נתגלגלה לידי בבית הוריי חוברת של "השלח", ובה מלים ארוכות ומשונות יותר מִכְּ‏דָ‏רְלָ‏עֹ‏מֶ‏ר: ארפורמירואה, תרפורמירואה וכו'. החִדוש שבהן בשבילי היה – ניקודן. מלים קשות וַאֲרוכות שאינן מנוקדות – לא משכו את לבי. ידעתי שלגדולים נועדו. אך כל מלה מנוקדת – חֲזָקָה שלקטנים נכתבה. והנה, עמדתי לפני חידת־סתרים, שפתרונה נעלם ממני. הרושם היה כה חזק, שלא נעלם מִזכרוני עד היום. אחרי כן נתברר לי שסופר אחד (איני זוכר את שמו) הציע "לְיַהֵד" את כל הפעלים הזרים ולהשתמש בהם בנטייה כִּפְעלים עבריים. והמלים הנ"ל דוגמה הן לִנטיית הפועל "ריפורמירן" בעתיד… הצעה משונה זו לא יכלה, כמובן, להִקלט, ותֵמַהּ על עורך "השלח" שפרסמהּ. ראוי הדבר לשמש לקח טוב למי שמבקש לכבדנו בהצעות כאלה גם כיום.

תש"ג (1943)

"יד הלשון", עמוד 529.

(כל הדף)

מודעות פרסומת

תגים:

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: