הפעם – גן החיות ושיחה חמימה עם ילד מתוק שזהותו אינה ידועה:
ביבר: החייאת הַבֵּיבָר. – זכורני שבימי ילדותי היו נוהגים לקרוא לגן זואולוגי – ביבר (כשמו התלמודי). כיום נטשנו את הביבר לגמרי, ואין לנו אלא את גן החיות. תיתי לו למשוררנו שמעונוביץ', שבזכות ספרו "בשבילי הביבר" עדיין הביבר חי וקיים… אין אני מערער, חלילה, על "גן החיות". הצרוף – טבעי ונאה, ואין לקפחו. הוא גם נתחבב מאוד על הילדים, ולא אקפח כאן שכר שיחה נאה: מעשה בילד – מילדי הגן – ששאלתיו מתי ילך כבר לבית הספר, והוא ענני בתום לבו: – אני צריך עוד ללכת קודם אל גן החיות… (כסבור היה שגן החיות הוא מעין מוסד־ביניים, בין הלימוד בגן ללימוד בבית הספר). אפע"פ כן כדאי שמנהלי גן החיות יתנו את דעתם על החייאת הביבר. אולי כדאי שנשתמש בו במקום "אקוואריום" (הביבר – עניינו, כידוע, גם בריכה לדגים), או נייחד לו איזו הוראה אחרת, ובלבד שלא נטּול את נשמתו בנטישה.פנ"ה ה כסלו תש"ז (1947)
"יד הלשון", עמוד 74.
מודעות פרסומת
תגים: יד הלשון
להשאיר תגובה