באחד מהערכים, מספר אבינרי על מעשה בבחור שחידש מימרה – ועל תגובתו הנרגשת:
"מדי שנה בשנתה". בחורף תשי"ח ראיתי צעיר מהלך ברחוב ואומר לחברתו: "כך היה מדי שנה בשנתה". לא כבשתי את יצר סקרנותו, ושאלתיו: – ומדוע לא תאמר "מדי שנה בשנה"? הַלָּה נבוך קצת ושאל כמתנצל: וכי אסור לומר כך? – התרתי לו, כמובן, את הדבר במאה אחוז, ולא עוד אלא שהוספתי לו ברכה, שירבו כמותו בישראל! ובלבי הרהרתי: כמה צדקו חכמינו שאמרו "אי אתה יכול לעמוד על אופיה של אומה זו"…
בתל־אביב, זו העיר "המצטיינת" בשבושי לשון הדיבור, מטייל לו בחור שנפשו חשקה דווקא ב"מדי שנה בשנתה"… אנו אומרים "מדי שנה בשנה", כי כן לשון הכתוב כמה פעמים. לעומת זאת – "מדי חודש בחודשו" (מאותה הסיבה), "מדי יום ביומו" (לא מצאנו זאת במקרא. אך "דבר יום ביומו" מצוי בו הרבה). רש"י כבר הרחיב את הגבולות וכתב גם "מדי יום ביום", "מדי חודש בחודש". והנה, בא נין וָנכד לעברים הקדמונים, והוא מרחיב את השִמוש הזה גם לגבי שנה. האין זה כעין הד מרחשי יצירתה הקדומה של העברית?פנ"ה י"ב כסלו תשי"ח, לוח תש"כ (1960)
"יד הלשון", עמוד 111.
"יד הלשון", עמוד 112.
תגים: יד הלשון
יצחק אבינרי 
להשאיר תגובה