תיעוד אישי

בחודש האחרון הכרתי אדם מיוחד. שמו יוסי, והוא היה לו לנכד עת התגורר אבינרי בבית אביו, לאחר מות אשתו יהודית נאכט.

לעת זקנתו, הפקיד אבינרי בידי הוריו של יוסי מכתבים שנשלחו אליו מבלשנים בעלי שם. הגמרות של יצחק אבינרי שמהן למד ניתנו לו במתנה והן בנות מאה שנה ויותר ובהן דפים שהעלה לסיום המסכות אשר למד, בכתב ידו.

נתון מצמרר למדיי, הוא שאבינרי הכין תקליטים שבהם תיעד את כל שירי וניגוני בית אביו ביודעו שכל העיירה שבה גדל נכחדה כולה בשואה, כך שלא יִשאר שריד לעיירה זו אלא אם יתעד זאת. בהקדמות לתקליטים מספר אבינרי סיפורים אישיים, ובהם נתרכז ברשומון זה.

רואה אני להביא כאן דוא"ל ששלח לי יוסי:

יצחק אבינרי הנו מכר ותיק של אבי ואמי שהיו איתו בקשר כ־30 שנה, מהן כ־10 שנים ממש התגורר בביתנו שבגבעתיים לאחר מות אשתו. זכיתי להכירו מאז שנולדתי ועד למותו, עת הייתי בן 10 והוא היה לי כסב. ישנם מספר מאמרים שכתב לי ופרסם אותם בקואופרציה שערך וכן בעיתונות, ואת הספר "כך בתנ"ך" שהקדיש להוריי. את חלק מספריו עזר אבי להוציא לאור וערך למענו (בעיקר היכל המשקלים). קיימת אצלי כמות נכבדה של צילומים אישיים אתו וכן עשרות גלויות ששלח לאבי כשהיה בסיני במלחמת יום כיפור ולאמי שנשארה בביתה. כמו כן כמות מסמכים שהשאיר אצלנו שחלקם העליתי לויקי שיתוף כגון מכתבים שנשלחו אליו ע"י סופרים וכן גלויה של ביאליק שהיה שושבינו.

מהיום נזכה לשמוע את קולו של אבינרי, לחזות בתמונותיו ובמזכרותיו האישיות, שלא תועדו בשום מקום. הכול בזכותו של יוסי. תודה!

אבינרי (משמאל). לחצו על התמונות לצפייה בתמונות נוספות.

תגים: אבינרי, זכרונות, תיעוד אישי