נגיד פרזלא כד רתיח

במהלך שיטוטיי במרשתת, בחפושי אחר מידע על אבינרי, מצאתי את המאמר הבא (פנחס ברגר):

הבלשן יצחק אבינרי כותב (היכל רש"י, כרך ד, עמ' ע):

ובדידי הוה עובדא: נשאלתי פעם כיצד מתרגמין לעברית את המאמר הלועזי, שתכנו הוא – חשל את הברזל בעודו חם. השבתי שמאמר חז"ל הוא: "נגיד פרזלא כד רתח"… אחרי כן בדקתי וחפשתי בתלמוד ובמדרשים ולא מצאתיו, ועד היום לא אדע מנין עלה במוחי מאמר ארמי זה. אין זאת כי אם ספוגה הארמית בדמנו העברי.

מצאתי שאין פתגם זה פרי רוחו של אבינרי, שכבר הובא כלשון הזו בספר "משלי ישראל",  פרק ד, ובלי ספק שם ראה ונשתכח ממנו. אלא שאף ספר  זה אינו בבחינת מקור,  ומעניין לידע מקור הביטוי. בספר  "פרדס  יוסף" (שמות, פרק ד, עמ' כט) בתוך רשימה של פתגמים שלא נודע מקורם, רושם: "בעוד הברזל חם הלמו", ומציע כמקור הרעיון את הגמ' בסנהדרין לג, ב: "אדמוקדך יקיד זיל קוץ קרך וצלי". בספר"בית אהרן" (לר' אהרן מגיד, חלק יא, נ.י. תשל"ח, עמ' תקנה) מצרף לענין זה את דברי אבות דרבי נתן, פרק טז: "ברזל… כל זמן שהוא בתוך האור עושין ממנו כל כלים שירצו", אך סוף דבר כלשון הזו לא נמצא.

מתוך "דאצ'ה", מיום י' באב ה'תשס"ט (31/07/2009)

באבן־שושן, בערך "נְגִיד פַּרְזְלָא כַּד רְתִיחַ" מצוין שהוא הופיע לראשונה בעברית החדשה. מוצעת גם הצורה המעוברתת: נַגֵּד הַבַּרְזֶל בְּעוֹדֶנּוּ חַם – כלומר: היה זריז ואל תחמיץ את שעת הכושר.