פינת הלשון — בינתיים, חניה, חציה ותקלה

פינת הלשון היא פינה שבועית שחיבר עדו אבינרי בשנות השמונים לספירתם. הקטעים הבאים נמצאו במקרה, בתיקו של שלמה אבן־שושן שבארכיון יד־טבנקין.

בינתיים, חניה, חציה ותקלה

פעם בפעם אנו עוסקים בעניְני ניקוד ומשקל. הפעם נעסוק בניקודם של ארבעת השמות הנ״ל, שהדעות חלוקות לגביהם. בינתיים — נון בקמץ או בשוא? מעל גלי הָאֶתֶר שומעים לרוב בשוא, אעפ״י שהנכון הוא נון בקמץ, כפי שהיינו רגילים לומר זה שנים. ואולי גם תסייע בידינו הצורה ״בינות״ כבכתוב: ״ה' יִהְיֶה שֹׁמֵעַ בֵּינוֹתֵינוּ״ (שופטים יא י), שבה יש תנועה ארוכה אחרי הנון.

ואשר לחניה וחציה — שניהם באותו משקל ושניהם דומים באותיותיהם. מה דין הנון או הצדי — בקמץ או בחיריק? גם כאן גוברת הנטיה לחרוץ את דין משקל השמות על־פי דיבורנו היומיומי; ובלשון הדיבור אומרים חֲנָיָה וחֲצָיָה, אות שניה בקמץ, וכך יש לומר. וראה בספר ״היכל רש״י״, כרך א, מהדורה חדשה.

ולבסוף — תקלה. רבים אומרים — וכן בכלי התקשורת — תַּקָּלָה, והתיו מנוקדת בפתח (ודגש בקוף). משקל זה לא יתקבל על הדעת כי הוא כמו כַּפָּרָה, בַּקָּשָׁה, השייכות לבנין פיעל (כיפר, ביקש). לא כן תקלה הקשורה בבנין נפעל (נתקל). לפיכך יש לבטא תְּקָלָה — תיו בשוא, על משקל נְדָבָה.

ואי־אפשר לדון בניקוד שמות מבלי להִזָּדקק למִלּון אבן־שושן. וזאת אשר מצאנו לגבי השמות הנ״ל: בֵּינְתַיִם — רק נון בשוא; חניה וחציה — שני הניקודים; וּתְקלה — למרבה השבח — רק תיו בשוא, כנכון. ועיין בערך תקלה בספר ״היכל המשקלים", במשקלו.

פינת הלשון, עדו אבינרי, מעריב 18/3/1983, תשמ"ג. כתב היד דלעיל הוא של שלמה אבן־שושן.

בערך "תקלה" במילון אבן שושן (2003) מובאים שני מיני הניקודים. ואולם כל המובאות נוקדו כהמלצתם של האבינרים; ואף נמצאה במילון המובאה: "לֹא הֵבֵאתָ הֲקַלָּה אֶלָּא תְּקָלָה" הלקוחה מ"יד הלשון", עמוד 267, ושם הוא כותב: "תקלות הכתיב המלא — אם כתבת ביצה במקום בצה — לא הבאת הקלה, אלא תקלה. רצונכם בראיה נצחת? עת פרסמה "הבימה" את מודעותיה על הצגת "הביצה" — הוכרחה לנקד את הבית בצרה, לבל יחשבו כי הדברים אמורים בבִצה, שהרי במקום בִצה התחילו לכתוב בִּיצה…".

הערך "בינתיים" מנוקד גם בֵּינָתַיִם.