פניות הציבור: יאיר בורלא

אספתי עד עתה עשרות רבות של קטעים שבהם מספר אבינרי על שאלות שקיבל מהציבור. הרבה שאלות הופנו אליו מגננות ומתעשיינים, תלמידים ומורים.

בסדרת הרשומות ״פניות הציבור״ אעלה מהקטעים הללו.

הקטע הבא נכתב בכסלו תשכ״ג, ובו משיב אבינרי על שאלה מאת יאיר בורלא.

״בית־חולים שדה״. — נשאלתי ע״י רב־סרן יאיר בורלא (ראש מדור העריכה והמינוח בצה״ל) היש צד הכשר למונח הרווח בחוגי הצבא: ״בית־חולים שדה״. יש מבקשים לפסול שם זה ומציעים ״בית־חולים שָׂדַי״ או ״בית־חולים של שדה״. שתי ההצעות אינן נראות לי: ראשונה — משום שאין לגזור תֹאר מן שדה, ושניה — מפני שבשם מפעל לעולם הקִצור עדיף. אין כאן שאלת שם זה בלבד, כי שאלה כללית היא: הרשאים אנו — בשעת הכרח — להשתמש בנפרד במקום נסמך. בערך סמיכות נתברר שלפעמים ישמשו נפרד ונסמך לענין אחד: ״שני שקים קמח״ כשר לא פחות מן ״שני שקי קמח״. אך זה יתכן רק בהיות הסומך מציין את תוכן הכלי: אם השקים עשויים מנייר לא יתכן לומר ״שקים נייר״ במקום ״שקי נייר״. בבִטוי ״בית־חולים שדה״ יש השמטת ״של״, שבסמיכות רגילה לא תִּתָּכן: או ״תמונת אחי״ או ״התמונה של אחי״, אך לעולם לא תמונה אחי. ברם, בצרופים מעטים, שיש בהם הכרח לקיים את צורת הנפרד בסמיכות, רשאים אנו לכך. יש לזה כמה דוגמאות במקרא: ״הָאָרֶץ כְּנָעַן״ (במדבר לד ב), ״וְהַנְּבוּאָה עֹדֵד הַנָּבִיא״ (דברי הימים ב טו ח). פסוק זה שבדברי־הימים שִׁמש לראב״ע תמיד דוגמה לשאר קצורים כאלה, כגון ״הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ״ ועוד. הראב״ע ושאר פרשנים לא ציינו שחסרה כאן תבת ״של״, שהרי סמיכות בעזרת ״של״ כמעט לא תמצא במקרא, ולפיכך ציינו שיש כאן קצור, כאִלו ראוי היה לכתוב: הארץ ארץ כנען, והנבואה נבואת עודד הנביא, האהלה אהל שרה אמו. כיוצא בזה השם יין, הבא בכמה פסוקים בצורת נפרד במקום נסמך: ״אַשְׁקְךָ מִיַּיִן הָרֶקַח״ (שיר השירים ח ב), ״כּוֹס הַיַּיִן הַחֵמָה״ (ירמיה כה טו), ״הִשְׁקִיתָנוּ יַיִן תַּרְעֵלָה״ (תהלים ס ה), — על שלשתם כתב רד״ק כי חסר כאן הנסמך: מיין יין הרקח, וכד'. לפי צורת הסמיכות כיום נוכל לומר שכאלו חסרה כאן תבת של, כעין ״לִנְחֻשְׁתָּם כָּל הַכֵּלִים״ (ירמיה נב כ).

בתלמוד אין השמטה כזו מצויה כמעט כלל: ״בבית המשתה בנו של רבן גמליאל״ (קדושין לב:), אך נראית ונכונה נוסחת עין־יעקב: ״בבית משתה בנו״ וכו'; ״פרידה אחת עפר״ (נדה כז:) — תִּקֵּן הב״ח: ״של עפר״, וכן הוא בדפוסים רבים. כדאי לציין שבבסיס ״בית־דין של מומחין, בית־דין של הדיוטות״ (ב״מ לב.) נאמר באלפס בלא ״של״: בית־דין מומחין, בית־דין הדיוטות. אך השמטת ״של״ אינה מורגשת כאן כל־כך, כי תבת דין לא תשתנה בסמיכות. אנו לא נאמר ״הנבואה עודד״ במקום נבואת עודד, וגם לא ״יַיִן צִמוקים״ אלא ״יֵין צמוקים״ (יוד ראשונה צרויה). אבל במָקום שיש הכרח להִזָּקק לנפרד במקום נסמך — אין חטא בדבר, כי ההכרח לא יגונה. ״בית־חולים שדה״ — קצור הוא במקום בי״ח של שדה או בשדה, וכידוע חסרה בית בפסוקים רבים במקרא (כפי שהובא בהיכל רש״י כרך ג עמ׳ קיג). חסור זה מצוי גם בשמות, כגון: ״ בֶּן־דֹּדוֹ בֵּית־לָחֶם״ (שמואל ב כג כד), כלו' /(בן דודו)/ אשר בבית־לחם או מבית־לחם. קצור זה הוא בדיוק כקצור של ״בית־חולים שדה״. כמה דוגמאות לכך גם בשאר צירופים חדשים, שבהם קשה להזקק לסמיכות, ומשום קצור הושמטה ״של״. למשל: ״פורים שׁוּשָׁן״ (כן נדפס בחומשי מקראות גדולות; יש מקפידים ואומרים ״פורים דשושן, אך ע״ע שושן־פורים), ״בית־ספר תיכון ערב״ (ולא ״של ערב״), ״שבולת־שועל בר״ (ולא ״של בר״). נמצא שיש להכשיר ״בית־חולים שדה״, וכן ״בית־ספר שדה״.

השמטת ״של״ תִּמָּצא לפעמים במספרים. אנו אומרים כדין ״אלפי אנשים״, אבל ברמב״ם יש גם ״בכמה אלפים רִמונים, בכמה אלפים חביות״ (הלכות מאכלות אסורות טז ד), ועדיף מזה: אלפי רִמונים, או — אלפים של רִמונים.

 

״יד הלשון״, עמוד 510. לחצו להגדלה.

 

תגים: בית חולים שדה, יאיר בורלא, יד הלשון, פניות הציבור, תשכ"ג