פניות הציבור: יהושע פרידמן — המילה קבקבים

קַבְקַבִּים. השאלה שלהלן — שאלת יהושע פרידמן מניר דוד:

במקלחות שבקִבוצים מצויים סנדלי־עץ לאחיזת כף הרגל, וקוראים להם קבקבים, לשון הקטנה מן קַבַּיִם (נקישתם ברצפה בזמן הליכה מזכירה אף היא את קבֵּי העץ). מִלה מחודשת זו קיימת כבר עשרים שנה ויותר, ועד היום לא הובאה בשום מִלון, וְכִמדומה גם לא אושרה על־ידי ועד־הלשון. היש התנגדות למלה זו? ואם כן, מהו השם המוצע במקומה?

אין אני יודע על התנגדות כלשהי לקבקבּים. ואם יש התנגדות כזאת מצד מישהו, לא מִפיו אנו חיים. מִלה שנוצרה על־ידי העם וּברוח הלשון והיא שגורה בדִבּור — כּׂחה יפה מכל מיני מִלים ״מִלוניות״, שלפעמים אין זכות אִשורן עומדת להן כלל להִקָּלֵט בלשון. ואשר לִשאלת חברים רבים מדוע אין אומרים קַבְקַבַּיים כמו רגלַיים, נעלַיים וגרבַּיים — שתי תשובות בדבר: א) דבר דומם אין דינו כדין האברים הזוגיים, ויוכל לבוא גם ברִבּוי רגיל ולא זוגי. אף כנגד נעליים יש גם נְעָלִים (בלמד חרוקה), וסנדל — רִבּויו דוְקא רגיל: סַנְדָּלִים (בלמד חרוקה). ב) הקַבְקַבִּים דחוקים בדרך כלל מִהיות בני־זוג, וְלפעמים קרובות לא יִשוה האחד לחבירו… תשובתי זו הָיתה מעוררת צחוק אדיר של שומעי הרצאותַי בקִבּוצים.

("פִּנת הלשון" י שבט תש׳׳ה)

זה היה לפני 18 שנים. בינתיים הופיע מִלונו של אבן־שושן ויש בו קבקבּים, אלא שמתברר כי אין כאן הקטנה של קַבַּיִם: מן הערבית שאולה מלה זו /(קַבְּקַאבּ – قَبْقاب)/. מכל מקום גם זכות האטימולוגיה העממית לא פקעה לגמרי. זה פשט וזה דרש, וְלפעמים יפה כוח הדרש מכוח הפשט. ואך דבר אחד אינו ברור לי כל צָרכּו: אמנם, כבר יש לנו קבקבים במִלונים, אך איני יודע אם נמצאים הם עדיין בקִבּוצים…

(טבת תשכ״ג)

"יד הלשון", עמוד 502.

קַב — אולי מן ק־ב־ב במשמע: נקב, חלל; בארמית: קַבָּא; בערבית: קַבּ. הושאל ליוונית: kabos.
(מתוך המהדורה האחרונה של מילון אבן־שושן (2003))

תגים: אבן שושן, אטימולוגיה, המילה קבקבים, ועד הלשון, יהושע פרידמן, כפכפים, מילים יווניות בעברית, ניר דוד, ערבית, קב, קביים, קבקבים, קיבוצים, ריבוי זוגי