ארצות הברית ברגע של עברית

משנת תש”ט החלו עיתונאי הארץ להפוך את הצֵרוף ”ארצות הברית” לשם בִּלשון יחיד (”ארצות הברית מעודדת סחטנות”).
אבינרי שופך חמתו על התרת הרצועה. כך הוא כותב (יד הלשון, עמוד 55; ”ארצות הברית”):

באיזו קלות נקלט כל שבוש משונה וכל ”נוהג” נלעג, וכמה יְגִיעָה ומרץ יש להשקיע כדי להשריש איזה תקון הכרחי והגיוני. נתקיימה בנו הקללה ”וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ /(הָאֲדָמָה)/”. ואין להתפלא: ראית מימיך אדם מבריא ומצעיר – והבראתו מתפשטת בין הבְּרִיּוֹת? אבל כיון שחלה פלוני בשחפת או בטיפוס, או בשאר מחלה ממארת, הרי מיד תתפשט המגפה.

הוא מוסיף:

לאחר שפִּרסמתי מאמרי זה ב”על המשמר” הִקשה לי אַחד העִתונאים ”קושיה עצומה”: הרי גם השם נִסים לשון רבים הוא, ואעפ”י כן אומרים נסים הוא ילד טוב, ולא נסים הם… כל כך גברה בנו הלהיטות אחרי דרכי הגויים וַאפילו אחרי גוי אחד בלבד, שאין שאר הגויים נוהגים כמותו, עד שמקשים קושיות של הבל כדי להצדיק אבסורד גמור. וכשאתה נתקף בתופעה זרה ונלעגה כזו, וכשאתה רואה עתונאים זקנים, שבמשך חמִשים שנה השתמשו בארה”ב בלשון רבים כדין, ועכשיו כותבים הם בלשון יחיד, וההרגל הטוב לא נעשה להם כלל לטבע שני, אלא נעקר הוא משרשיו כדי להשריש במקומו מנהג של שוטים – אי אתה יכול להִמנע מהרהורים נוּגִים על המתרחש בשדה לשוננו במדינת ישראל.

החודש שודר פרק ”רגע של עברית”, ובו הובאה עמדתו של אבינרי בעניין:

להורדת הקובץ, לחצו כאן.

מנחם: ארצות־הברית בת מאתיים שלושים וארבע שנים (יום). שלום, כאן מנחם פרי ורות אלמגור־רמון. ב־4 ביולי 1776, הִכריזו שלוש־עשרה המדינות המאוחדות של אמריקה על עצמאות, ונקבּע שמה של המדינה: ”The United States of America” – ארצות־הברית של אמריקה.

בכל השפות תורגם שמה של המדינה תרגום מילולי: ”המדינות המאוחדות של אמריקה”. אבל בעברית, אפשר לומר שהתרגום חָפשי. נכון, רות?

רות: נכון. השם ”ארצות־הברית” הוא מעין תרגום תָּכני. נראֶה שנבחֲרה המילה ”ארצות” כדי להבחין בין חלקיה של המדינה הגדולה לבין המדינה עצמה, כולה. המילה ”ברית” היא מעין פירוש של השם. בתולדות השימוש בשם ”ארצות־הברית”, מְעניינת במיוחד התפישׂה הדקדוקית; יחיד – או רבים? לפי עדותו של הבלשן יצחק אבינרי, וגם לפי עדויות אחרות, עד שנת 1959 בערך, כתבו בכל העתונים: ”ארצות־הברית החליטו”, למשל. לאט־לאט החלו לכתוב: ”ארצות־הברית החליטה”. אבינרי זועם על המעבר הזה ואומר: ”הדרך החדשה – תְּקלה, ולא תקנה!”. בערך ”ארצות־הברית” באנציקלופדיה העברית שיצאה ב־1954, נִכתב תמיד בלשון רבים, למשל: ”ארצות־הברית ויתרו סופית על קנדה”. כנראה, יוסף קלוזנר הוא שהיה מאחורי ההחלטה הזאת. מעניין שבאנגלית יש ויכוח דומה – ומצאתי מאמר בן שנה בְדיוק שכותרתו, לא פחות ולא יותר: ”The United States Is or Are?‎”. כותב המאמר מצטט היסטוריון האומר שהמעבר מלשון רבים לִלשון יחיד היה במלחמת־העולם השנייה, ושהוא מֵעיד על איחוד מלא וסופי בין מדינות ארצות־הברית, שבהיותן ”Is” ולא ”Are” היו לברית של ממש. ארצות־הברית של אמריקה.

מנחם: תודה רבה לך, רות אלמגור־רמון!

מכתב תמיכה באבינרי – נמצא ב”ידיעות אחרונות” מיום שישי, ו כסלו תשל”א (4/12/1970)

תגים: , , , ,

12 תגובות to “ארצות הברית ברגע של עברית”

  1. יאיר Says:

    אהבתי!

    מאוד מעניין…

    תודה!

  2. regaim1 Says:

    שלום,

    אני תמיד חשבתי שהבחירה לתרגם את "המדינות המאוחדות" כ"ארצות הברית" מושפעת מהמקרא:
    ביחזקאל ל' (http://kodesh.snunit.k12.il/i/tr/t1230.htm) מוזכרת ארץ ששמה "ארץ הברית". נראה שהתרגום הזה דווקא ניסה לשדך את הארץ המודרנית, United States, עם איזו מקבילה מקראית. אולי זה המשך למגמה די ישנה בשמות מדינות – הקריאה בשמות מקראיים, שניתן לראות את ראשיתה בהתאמת השם המקרא "צרפת" לFrance ו"ספרד", המקראית גם כן, לSpain.

    • אור Says:

      דבריך הגיוניים. ייתכן באמת, שהפסוק נתן השראה למתרגמים. "ארצות הברית" זה קיצור מ"ארצות הברית של אמריקה", תרגום שאינו נאמן למקור – United States of America.

      כדאי לקרוא: ספרד, צרפת ואשכנז.

  3. דוד (בלשון) Says:

    יופי של אתר! גם אני אוהב את "יד הלשון" וממנה קיבלתי את ההשראה לכתוב את הפוסט הזה על מקור הביטוי "ארצות הברית":

    http://www.balashon.com/2010/04/artzot-habrit.html

    ייתכן שדרך האיטנטרט מצאתי כמה דברים שאבינרי לא הכיר.

    נראה לי שלשנינו יש אהבה דומה של אטימולוגיה עברית. יש לנו גם הרבה ספרים במשותף, כמו של קליין, שטיינברג ועוד.

    אבל ראיתי שכתבת את המאמר בויקיפדיה על מרדכי רוזן. אני מאד מעוניין להשיג את הספרים שלו (מילה ברגע, עוד מילה ברגע) אבל לא מוצא אותם. האם אתה יודע איפה אפשר לקנות אותם, או לחלופיון ליצור קשר עם מרדכי רוזן ולשאול אותו ישירות?

    תודה

    דוד

    • אור Says:

      שלום דוד. אני מנוי על האתר שלך, וזו הזדמנות טובה לשבח אותך על האיכות שבו (!).
      את שני הספרים של רוזן השגתי בקושי רב. להוצאה לא נותרו ספרים, לא מהראשון ולא מהשני.
      את הראשון (ורוד) קניתי דרך סטימצקי במרכז. אני יודע בוודאות שיש להם עוד יחידה אחת לפחות. את השני שאלתי מידידה. ככל הידוע לי, לרוזן יש דוא"ל, וזה דרך טוב להזמין, אם יש לו.
      העלו כמה קטעים מספריו בפורומים שונים. עד שתקנה, אם תרצה שאסרוק עבורך — בשמחה. תוכל להסתייע בחיפוש בספרים בגוגל בוקס.

      אור

  4. דוד (בלשון) Says:

    תודה, אור.

    האם יש דרך לשלוח לך מייל אם יש לי שאלות שאולי תוכל לעזור לי בהן?

    תודה

    דוד

  5. הדר ליפשיץ Says:

    מצאתי מכתב אשר כתב יצחק אבינרי לברית המילה שלי, ובו דרשה על שמי (הדר משה).
    לא מצאתי באתר כתובת דו"אל אליה אוכל לשלוח את המכתב.
    אתה יכול לשלוח לי לדוא"ל שלי ואחזיר לך את המכתב. (לצערי, הצילום לא חד, אך העתקתי את כל המכתב. אם תרצה – אשלח לך את סריקת המקור).

  6. משתמש אנונימי (לא מזוהה) Says:

    הוויכוח על ארצות הברית נגמר מזמן, אבל הטהרנים עדיין (וכנראה לעולם) ממשיכים באסטרטגיה של היעלבות, התנשאות, שאט נפש ודחייה של כל חידוש לשוני. כביכול הם נלחמים את מלחמתה של השפה העברית, ובפועל הם נלחמים כי יש להם אישיות בעייתית: הם שמרנים, ממורמרים, חסרי מעוף, חסרי חוש הומור, מחמירים שלא לצורך ובעיקר נפוחים מאוויר חם עצמוני שערוצי הפינוי הטבעיים שלו תקוּלים.
    לתאר חידוש לשוני כמחלה ממארת – לא נראה בעיניכם חולני?
    – בעיניי כן.

    • אור Says:

      אתן למוכשרים ממני להשיב על טענתך:

      "… ובד בבד עם עבודתו המדעים באוהלה של תורה, לא פסק מלעמוד "בשער בת רבים" להטיף לתקנת הלשון ולהרחבתה ולהתריע על המשובש והקלוקל. עתים לא נרתע אף מלעמוד יחיד נגד רבים בתביעותיו לעקור משורש מלים ומטבעות לשון שנראו לו משובשים, במלחמת חרמה נגד זמורות זר שחדרו ללשון … והכל ללא משוא־פנים לגדולים ול"בעלי שררה" – במאות מאמריו ושיחותיו ו"פינות הלשון" שלו במשך עשרות בשנים בעיתונים ובבמות אחרות. לוחם קנאי קפדן ומחמיר היה במאבקו נגד שיבושים וסירוסים בלשון, אולם מאידך, כעדותו שלו בהקדמתו ל"יד הלשון" – "בכל מלחמתי לניכוש שדה הלשון לא הייתי שש אלי כל עשב שוטה. לא בשמחה הוקעתי כל שגיאה, כדרך קפדנים ומחמירים… נהפוך הוא: בהנאה ובקורת רוח הייתי מבליט כל צד חיובי שבהתפתחות הלשון, בין שהיה זה ביטוי עממי כשר, שלשוא נלחמו בו המדקדקים, בין שהיתה כאן התרחבות משמעות ברוח הלשון… או חידושים טובים ונחוצים, תחיית ישן, השפעה ברוכה של הארמית…"
      "… את עיקרי השקפותיו של אבינרי על התפתחות הלשון העברית בדור התחייה סיכם בספרו "כבושי העברית בדורנו". בו סקר בהרחבה את תהליכי הלשון … הספר כולו שיר הלל לעברית החדשה, לגמישותה ולחיוניותה בפיו של בלשן "קפדן ומחמיר" לכאורה, שהאהבה ללשון ולדובריה ניכרת בכל עמוד שבספר … אבינרי הולך ומתאר את כל דרכי ה"כיבושים" וההישגים של העברית ואינו פוסח גם על תרומתם של המחדשים הצעירים והתמימים, הלא הם הילדים, שיצרו ויוצרים בדרך טבעית וספונטאנית יצירות חינניות בלשון. פרק שלם הקדיש אבינרי ללשון הילדים וכולו אהבו, בו הוכיח כי רבות מן הטעויות הנשמעות "מפי עוללים ויונקים" אינן טעויות כלל, שכן לרבות מהן מצא אסמכתא במקורותינו הקדומים…"

      המחבר הוא המילונאי אברהם אבן־שושן. פורסם ב"ידיעות אחרונות" בספטמבר 1977, שנת פטירתו של אבינרי.

כתיבת תגובה